שני
אחים, מאבא אחד, היודעים זה על קיומו של זה, ולא נפגשו מעולם, נפגשים ביוזמתו של הצעיר
ביניהם. שגב, צעיר בן 20, יוצא למסע חיפושים אחרי
אחיו הבכור אבשלום , עו"ד רווק, בן 45. אבשלום חשדן בסיבת בואו, ושגב
כועס. הוא ניסה כבר בעבר ליצור קשר. כתב. מכתבים בני 50 עמודים מילד בן 8 לאחיו
הגדול, שהתעלם ממנו וממכתביו. נסיבות קשות
מוכיחות שדם סמיך ממים..ואת כוחה של משפחה.
הם כועסים, אך המצב גורם להם להתקרב. הם עוברים יחד מסע קצר אך מרוכז של אחים
המגלים דברים על עברו של אביהם, על הסיבות שהביאו לנתק ארוך השנים ביניהם, ובעיקר,
לסיבה ששגב מבקש לקרב וליצור קשר בין אבשלום לאביו שאינם מדברים כבר 20 שנים.
האב
חולה לאחר ארוע מוחי, ואינו מחובר למציאות.
הוא חי בתקופה אחרת, אינו מזהה, את בני משפחתו הקרובים ( אשה, בן) ואינו שולט בצרכיו. אבשלום מאשים את
שגב שהוא שליח של אביו שביקש להביאו, שמבקש את מחילת הבן. הוא גם חושד שאולי שגב
פנה אליו שיסייע כלכלית בהוצאות על אבא. הוא מסרב לשתף פעולה אך בסוף משתכנע לבא
ולפגוש את אביו, שאכן אינו מכיר אותו. לאבשלום ההמום שאלות לשגב, וכך מתקרבים
השניים.
לא
אעשה ספוילר להצגה טובה שכזאת! ולכן גם לא אספר לכם איך שייך לספור ,החולה ההודי..
אבשלום,
האח הגדול, עידן סמדג'ה, מכור לסמים בעבר, עו"ד מצליח בהווה,שחקן דרמטי,
המצליח להעביר בשפת הגוף את התלבטויותיו. הבוא מצליח להעביר לצופים את הקושי שלו לסלוח ולשכוח, את העוול שנגרם לו לדעתו, ולהיות ליד אביו. הוא כועס על אביו, על האשה שהרחיקה את
אביו ממנו, על אחיו הצעיר שאביו "בחר" בו, ומעדיף להיות רחוק מהם ולא
לשמוע מהם כלל. טוב לו במקום הכועס..הוא הקורבן, ולכן יש לו פטור.. הוא מצליח, עד ששגב מגיע אליו..שגב מעמת אותו עם המציאות:" יא
מפונק.. אבא שלך, מה עשה לך? לא דיבר איתך? כעס עליך? אתה עוד מעט בן 45 ובקושי
מוכן לדבר עם אח שלך. אתה דפוק!.. אני לפחות רוצה שהוא ימות כי אני אוהב אותו.. אתה
כבר עשרים ומשהו שנה רוצה שהוא ימות כי נעלבת.."
בתפקיד
האב- אליהו, דיוויד לוינסקי, מעולה בתפקידו כאב החי בתקופה אחרת,. הוא חי בימי
בגין ושרון, בהם היה בעל מילה בתנועה, ויכול היה לקבל תפקידים ברמה. הוא זוכר לטובה את אשתו הראשונה ממנה התגרש בגירושים קשים,
וקורא בשמה לאשתו השנייה . הוא אינו מכיר את בנו הצעיר, אך זוכר את שם בנו הגדול
שחי בנתק ממנו. בהצגה מתגלה סיבת הנתק, עובדה שהאב לא חי איתה בשלום. בבלבולו,
נראה שהיה בוחר בדרך אחרת באותו לילה גורלי בו נפרדו.
אם
המשפחה- מיכל אטלס, שחקנית מוכשרת, בבתפקיד אימו של שגב, אשתו השנייה של אליהו
האב. אשה שהיתה פסיבית ,ופתאום בעקבות
מחלת בעלה, עליה לקבל החלטות. היא לא טובה בניהול הבית, לא בנקיון ולא בבישול., אך
היא אמא אוהבת ואשה תומכת. היא אינה משתלטת על בנה, מנסה לשדר עסקים כרגיל ומחפשת פינה
חמה, אהבה וגבר שיתמוך בה.
שגב הוא עודאל חיון, שחקן מוכשר ביותר, מרגש, מצחיק
ובעיקר מקצועי. הוא מניע את ההצגה, ומעביר את הצופים מצחוק לעצב ואפילו דמעות. ממש
מלהטט במעברים ממצב למצב. הוא חם ורגיש לבני משפחתו, דואג להם, לרווחתם ומוכן
לעשות הכל עבורם. הוא צעיר ואסרטיבי, ומגיע להחלטות הנוגעות לבני המשפחה בעצמו.
הוא המבוגר האחראי.. הוא אוהב את הוריו, מוחל
על כבודו,למען כבודם , ומתאמץ ולא נרתע
מלבצע דברים קשים פיזית ונפשית, ובעלי
השלכות, בכדי לתמוך בהם.
ההצגה
שנכתבה על ידי רשף ורגב לוי. רשף זכה בפרס מחזאי השנה על מחזה זה. ההצגה מביאה
ארבע דמויות, כל אחת אומללה בדרכה. כל אחת פגעה ופגועה , בעבר ובהווה. הצופים נעים
בין אמפתיות לכעס, בין הבנה לרחמים, כאשר בעצם לא ניתן לשפוט אף אחד מהגבורים. כולם קורבנות..
רשף
הצליח להעביר דרמה קומית, הדיאלוגים משכנעים באמינותם, מצחיקים,ויחד עם זאת מותירים
חומר למחשבה. לא יצאנו צוחקים אך בהחלט
מרוגשים.
הבימוי
של דניאל אפרת מעולה, ומצליח להוביל את
ההצגה עם הקאסט המוכשר, בין שבילי הצחוק
והעצב.
התפאורה
של שמעון קסטיאל תורמת לתחושה האותנטית. עיקר המחזה הוא בדירת המגורים הקטנה הישנה
והלא משופצת של המשפחה. לעריכה המוסיקלית תפקיד חשוב. רמי אוסרווסר, שילב שירים של
החפושיות המתחברים לתוכן ולאווירה. כך שירים על זמניים, אהובים, כמו: YESTERDAY
ואלינור
ריגבי, HELP, "becauseועוד, מושמעים ברקע, משתלבים לאורך ההצגה, תורמים
את חלקם ומעוררים את החושים והמחשבות.
הצגה
מעולה המעלה תהיות על אהבה, קבלה, משפחה ומחוייבות.
איך היינו נוהגים אנחנו במצב דומה? לפעמים לאהוב זה פשוט לשחרר.. החיים זה לא
פיקניק..
חובה
לראות! רוצו!
"החולה
ההודי" מאת רשף ורגב לוי
תיאטרון
הספרייה
רח'
שועלי שמשון 2, רמת גן.
03-6161133,
קופה: 035799290
צילום:
יוסי צבקר#_lt#div#_gt#
#_lt#p style="margin-top#_sc#0cm;margin-right#_sc#14.2pt;
margin-bottom#_sc#8.0pt;margin-left#_sc#2.15pt;text-align#_sc#justify;line-height#_sc#150%" dir="RTL"#_gt##_lt#span lang="HE" style='font-size#_sc#14.0pt;line-height#_sc#150%;font-family#_sc#"David",sans-serif'#_gt#שני
אחים, מאבא אחד, היודעים זה על קיומו של זה, #_lt#span style="mso-spacerun#_sc#yes"#_gt# #_lt#/span#_gt#ולא נפגשו מעולם, נפגשים ביוזמתו של הצעיר
ביניהם. #_lt#span style="color#_sc##343132"#_gt#שגב, צעיר בן 20, יוצא למסע חיפושים אחרי
אחיו הבכור אבשלום , עו"ד רווק, בן 45.#_lt#/span#_gt# אבשלום חשדן בסיבת בואו, ושגב
כועס. הוא ניסה כבר בעבר ליצור קשר. כתב. מכתבים בני 50 עמודים מילד בן 8 לאחיו
הגדול, שהתעלם ממנו וממכתביו. #_lt#span style="mso-spacerun#_sc#yes"#_gt# #_lt#/span#_gt#נסיבות קשות
#_lt#span style="mso-spacerun#_sc#yes"#_gt# #_lt#/span#_gt#מוכיחות שדם סמיך ממים..ואת כוחה של משפחה.
הם כועסים, אך המצב גורם להם להתקרב. הם עוברים יחד מסע קצר אך מרוכז של אחים
המגלים דברים על עברו של אביהם, על הסיבות שהביאו לנתק ארוך השנים ביניהם, ובעיקר,
לסיבה ששגב מבקש לקרב וליצור קשר בין אבשלום לאביו שאינם מדברים כבר 20 שנים.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p style="margin-top#_sc#0cm;margin-right#_sc#14.2pt;
margin-bottom#_sc#8.0pt;margin-left#_sc#2.15pt;text-align#_sc#justify;line-height#_sc#150%" dir="RTL"#_gt##_lt#span lang="HE" style='font-size#_sc#14.0pt;line-height#_sc#150%;font-family#_sc#"David",sans-serif'#_gt#האב
חולה #_lt#span style="mso-spacerun#_sc#yes"#_gt# #_lt#/span#_gt#לאחר ארוע מוחי, ואינו מחובר למציאות.
הוא חי בתקופה אחרת, אינו מזהה, את בני משפחתו הקרובים#_lt#span style="mso-spacerun#_sc#yes"#_gt# #_lt#/span#_gt#( אשה, בן) ואינו שולט בצרכיו. אבשלום מאשים את
שגב שהוא שליח של אביו שביקש להביאו, שמבקש את מחילת הבן. הוא גם חושד שאולי שגב
פנה אליו שיסייע כלכלית בהוצאות על אבא. הוא מסרב לשתף פעולה אך בסוף משתכנע לבא
ולפגוש את אביו, שאכן אינו מכיר אותו. לאבשלום ההמום שאלות לשגב, וכך מתקרבים
השניים.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p style="margin-top#_sc#0cm;margin-right#_sc#14.2pt;
margin-bottom#_sc#8.0pt;margin-left#_sc#2.15pt;text-align#_sc#justify;line-height#_sc#150%" dir="RTL"#_gt##_lt#span lang="HE" style='font-size#_sc#14.0pt;line-height#_sc#150%;font-family#_sc#"David",sans-serif'#_gt#לא
אעשה ספוילר להצגה טובה שכזאת! ולכן גם לא אספר לכם איך שייך לספור ,החולה ההודי..
#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p style="margin-top#_sc#0cm;margin-right#_sc#14.2pt;
margin-bottom#_sc#8.0pt;margin-left#_sc#2.15pt;text-align#_sc#justify;line-height#_sc#150%" dir="RTL"#_gt##_lt#span lang="HE" style='font-size#_sc#14.0pt;line-height#_sc#150%;font-family#_sc#"David",sans-serif'#_gt#אבשלום,
האח הגדול, עידן סמדג'ה, מכור לסמים בעבר, עו"ד מצליח בהווה,שחקן דרמטי,
המצליח להעביר בשפת הגוף את התלבטויותיו. הבוא מצליח להעביר לצופים את הקושי שלו לסלוח ולשכוח, את העוול שנגרם לו לדעתו, ולהיות ליד אביו. הוא כועס על אביו, על האשה שהרחיקה את
אביו ממנו, על אחיו הצעיר שאביו "בחר" בו, ומעדיף להיות רחוק מהם ולא
לשמוע מהם כלל. טוב לו במקום הכועס..הוא הקורבן, ולכן יש לו פטור.. הוא מצליח, עד ששגב מגיע אליו..שגב מעמת אותו עם המציאות#_sc#" יא
מפונק.. אבא שלך, מה עשה לך? לא דיבר איתך? כעס עליך? אתה עוד מעט בן 45 ובקושי
מוכן לדבר עם אח שלך. אתה דפוק!.. אני לפחות רוצה שהוא ימות כי אני אוהב אותו.. אתה
כבר עשרים #_lt#span style="mso-spacerun#_sc#yes"#_gt# #_lt#/span#_gt#ומשהו שנה רוצה שהוא ימות כי נעלבת.."#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p style="margin-top#_sc#0cm;margin-right#_sc#14.2pt;
margin-bottom#_sc#8.0pt;margin-left#_sc#2.15pt;text-align#_sc#justify;line-height#_sc#150%" dir="RTL"#_gt##_lt#span lang="HE" style='font-size#_sc#14.0pt;line-height#_sc#150%;font-family#_sc#"David",sans-serif'#_gt#בתפקיד
האב- אליהו, דיוויד לוינסקי, מעולה בתפקידו כאב החי בתקופה אחרת,. הוא חי בימי
בגין ושרון, בהם היה בעל מילה בתנועה, ויכול #_lt#span style="mso-spacerun#_sc#yes"#_gt# #_lt#/span#_gt#היה לקבל תפקידים ברמה. הוא זוכר #_lt#span style="mso-spacerun#_sc#yes"#_gt# #_lt#/span#_gt#לטובה את אשתו הראשונה ממנה התגרש בגירושים קשים,
וקורא בשמה לאשתו השנייה . הוא אינו מכיר את בנו הצעיר, אך זוכר את שם בנו הגדול
שחי בנתק ממנו. בהצגה מתגלה סיבת הנתק, עובדה שהאב לא חי איתה בשלום. בבלבולו,
נראה שהיה בוחר בדרך אחרת באותו לילה גורלי בו נפרדו. #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p style="margin-top#_sc#0cm;margin-right#_sc#14.2pt;
margin-bottom#_sc#8.0pt;margin-left#_sc#2.15pt;text-align#_sc#justify;line-height#_sc#150%" dir="RTL"#_gt##_lt#span lang="HE" style='font-size#_sc#14.0pt;line-height#_sc#150%;font-family#_sc#"David",sans-serif'#_gt#אם
המשפחה- מיכל אטלס, שחקנית מוכשרת, בבתפקיד אימו של שגב, אשתו השנייה של אליהו
האב. אשה שהיתה פסיבית ,ופתאום #_lt#span style="mso-spacerun#_sc#yes"#_gt# #_lt#/span#_gt#בעקבות
מחלת בעלה, עליה לקבל החלטות. היא לא טובה בניהול הבית, לא בנקיון ולא בבישול., אך
היא אמא אוהבת ואשה תומכת. היא אינה משתלטת על בנה, מנסה לשדר עסקים כרגיל ומחפשת פינה
חמה, אהבה וגבר שיתמוך בה. #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p style="margin-top#_sc#0cm;margin-right#_sc#14.2pt;
margin-bottom#_sc#8.0pt;margin-left#_sc#2.15pt;text-align#_sc#justify;line-height#_sc#150%" dir="RTL"#_gt##_lt#span lang="HE" style='font-size#_sc#14.0pt;line-height#_sc#150%;font-family#_sc#"David",sans-serif'#_gt#שגב#_lt#span style="mso-spacerun#_sc#yes"#_gt# #_lt#/span#_gt#הוא עודאל חיון, שחקן מוכשר ביותר, מרגש, מצחיק
ובעיקר מקצועי. הוא מניע את ההצגה, ומעביר את הצופים מצחוק לעצב ואפילו דמעות. ממש
מלהטט במעברים ממצב למצב. הוא חם ורגיש לבני משפחתו, דואג להם, לרווחתם ומוכן
לעשות הכל עבורם. הוא צעיר ואסרטיבי, ומגיע להחלטות הנוגעות לבני המשפחה בעצמו.
הוא המבוגר האחראי.. הוא #_lt#span style="mso-spacerun#_sc#yes"#_gt# #_lt#/span#_gt#אוהב את הוריו, מוחל
על כבודו,למען כבודם , ומתאמץ #_lt#span style="mso-spacerun#_sc#yes"#_gt# #_lt#/span#_gt#ולא נרתע
מלבצע דברים קשים פיזית ונפשית, #_lt#span style="mso-spacerun#_sc#yes"#_gt# #_lt#/span#_gt#ובעלי
השלכות, בכדי לתמוך בהם. #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p style="margin-top#_sc#0cm;margin-right#_sc#14.2pt;
margin-bottom#_sc#8.0pt;margin-left#_sc#2.15pt;text-align#_sc#justify;line-height#_sc#150%" dir="RTL"#_gt##_lt#span lang="HE" style='font-size#_sc#14.0pt;line-height#_sc#150%;font-family#_sc#"David",sans-serif'#_gt#ההצגה
שנכתבה על ידי רשף ורגב לוי. רשף זכה בפרס מחזאי השנה על מחזה זה. ההצגה מביאה
ארבע דמויות, כל אחת אומללה בדרכה. כל אחת פגעה ופגועה , בעבר ובהווה. הצופים נעים
בין אמפתיות לכעס, בין הבנה לרחמים, כאשר בעצם לא ניתן לשפוט אף אחד מהגבורים. #_lt#span style="mso-spacerun#_sc#yes"#_gt# #_lt#/span#_gt#כולם קורבנות..#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p style="margin-top#_sc#0cm;margin-right#_sc#14.2pt;
margin-bottom#_sc#8.0pt;margin-left#_sc#2.15pt;text-align#_sc#justify;line-height#_sc#150%" dir="RTL"#_gt##_lt#span lang="HE" style='font-size#_sc#14.0pt;line-height#_sc#150%;font-family#_sc#"David",sans-serif'#_gt#רשף
הצליח להעביר דרמה קומית, הדיאלוגים משכנעים באמינותם, מצחיקים,ויחד עם זאת מותירים
חומר למחשבה. #_lt#span style="mso-spacerun#_sc#yes"#_gt# #_lt#/span#_gt#לא יצאנו צוחקים אך בהחלט
מרוגשים. #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p style="margin-top#_sc#0cm;margin-right#_sc#14.2pt;
margin-bottom#_sc#8.0pt;margin-left#_sc#2.15pt;text-align#_sc#justify;line-height#_sc#150%" dir="RTL"#_gt##_lt#span lang="HE" style='font-size#_sc#14.0pt;line-height#_sc#150%;font-family#_sc#"David",sans-serif'#_gt#הבימוי
של דניאל אפרת מעולה, #_lt#span style="mso-spacerun#_sc#yes"#_gt# #_lt#/span#_gt#ומצליח להוביל את
ההצגה #_lt#span style="mso-spacerun#_sc#yes"#_gt# #_lt#/span#_gt#עם הקאסט המוכשר, בין שבילי הצחוק
והעצב. #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p style="margin-top#_sc#0cm;margin-right#_sc#14.2pt;
margin-bottom#_sc#8.0pt;margin-left#_sc#2.15pt;text-align#_sc#justify;line-height#_sc#150%" dir="RTL"#_gt##_lt#span lang="HE" style='font-size#_sc#14.0pt;line-height#_sc#150%;font-family#_sc#"David",sans-serif'#_gt#התפאורה
של שמעון קסטיאל תורמת לתחושה האותנטית. עיקר המחזה הוא בדירת המגורים הקטנה הישנה
והלא משופצת של המשפחה. לעריכה המוסיקלית תפקיד חשוב. רמי אוסרווסר, שילב שירים של
החפושיות המתחברים לתוכן ולאווירה. כך שירים על זמניים, אהובים, כמו#_sc# #_lt#/span#_gt##_lt#span style='font-size#_sc#14.0pt;line-height#_sc#150%;font-family#_sc#"David",sans-serif' dir="LTR"#_gt#YESTERDAY
#_lt#/span#_gt##_lt#span lang="HE" style='font-size#_sc#14.0pt;line-height#_sc#150%;font-family#_sc#"David",sans-serif'#_gt#ואלינור
ריגבי, #_lt#span style='display#_sc# inline !important; float#_sc# none; background-color#_sc# rgb(255, 255, 255); color#_sc# rgb(0, 0, 0); font-family#_sc# "David",sans-serif; font-size#_sc# 14pt; font-style#_sc# normal; font-variant#_sc# normal; font-weight#_sc# 400; letter-spacing#_sc# normal; line-height#_sc# 150%; orphans#_sc# 2; text-align#_sc# justify; text-decoration#_sc# none; text-indent#_sc# 0px; text-transform#_sc# none; -webkit-text-stroke-width#_sc# 0px; white-space#_sc# normal; word-spacing#_sc# 0px;'#_gt#HELP,#_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#span lang="HE" style='font-size#_sc#14.0pt;line-height#_sc#150%;font-family#_sc#"David",sans-serif'#_gt##_lt#span style="mso-spacerun#_sc#yes"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#font size="4"#_gt##_lt#span lang="HE" style="text-align#_sc# right; color#_sc# rgb(29, 34, 40); text-transform#_sc# none; text-indent#_sc# 0px; letter-spacing#_sc# normal; font-family#_sc# Helvetica Neue,Helvetica,Arial,sans-serif; font-style#_sc# normal; font-variant#_sc# normal; font-weight#_sc# 400; text-decoration#_sc# none; word-spacing#_sc# 0px; white-space#_sc# normal; orphans#_sc# 2; -webkit-text-stroke-width#_sc# 0px;"#_gt#"#_lt#/span#_gt##_lt#span style="text-align#_sc# right; color#_sc# rgb(29, 34, 40); text-transform#_sc# none; text-indent#_sc# 0px; letter-spacing#_sc# normal; font-family#_sc# Helvetica Neue,Helvetica,Arial,sans-serif; font-style#_sc# normal; font-variant#_sc# normal; font-weight#_sc# 400; text-decoration#_sc# none; word-spacing#_sc# 0px; white-space#_sc# normal; orphans#_sc# 2; -webkit-text-stroke-width#_sc# 0px;" dir="LTR"#_gt#because#_lt#/span#_gt##_lt#/font#_gt#ועוד, מושמעים ברקע, משתלבים לאורך ההצגה, תורמים
את חלקם ומעוררים את החושים והמחשבות. #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p style="margin-top#_sc#0cm;margin-right#_sc#14.2pt;
margin-bottom#_sc#8.0pt;margin-left#_sc#2.15pt;text-align#_sc#justify;line-height#_sc#150%" dir="RTL"#_gt##_lt#span lang="HE" style='font-size#_sc#14.0pt;line-height#_sc#150%;font-family#_sc#"David",sans-serif'#_gt#הצגה
מעולה המעלה תהיות על אהבה, #_lt#span style="mso-spacerun#_sc#yes"#_gt# #_lt#/span#_gt#קבלה, משפחה ומחוייבות.
איך היינו נוהגים אנחנו במצב דומה? לפעמים לאהוב זה פשוט לשחרר.. החיים זה לא
פיקניק..#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p style="margin-top#_sc#0cm;margin-right#_sc#14.2pt;
margin-bottom#_sc#8.0pt;margin-left#_sc#2.15pt;text-align#_sc#justify;line-height#_sc#150%" dir="RTL"#_gt##_lt#span lang="HE" style='font-size#_sc#14.0pt;line-height#_sc#150%;font-family#_sc#"David",sans-serif'#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p style="margin-top#_sc#0cm;margin-right#_sc#14.2pt;
margin-bottom#_sc#8.0pt;margin-left#_sc#2.15pt;text-align#_sc#justify;line-height#_sc#150%" dir="RTL"#_gt##_lt#b#_gt##_lt#span lang="HE" style='font-size#_sc#14.0pt;line-height#_sc#150%;font-family#_sc#"David",sans-serif'#_gt#חובה
לראות! רוצו!#_lt#/span#_gt##_lt#/b#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p style="margin-top#_sc#0cm;margin-right#_sc#14.2pt;
margin-bottom#_sc#8.0pt;margin-left#_sc#2.15pt;text-align#_sc#justify;line-height#_sc#150%" dir="RTL"#_gt##_lt#span lang="HE" style='font-size#_sc#14.0pt;line-height#_sc#150%;font-family#_sc#"David",sans-serif'#_gt#"החולה
ההודי"#_lt#span style="mso-spacerun#_sc#yes"#_gt# #_lt#/span#_gt#מאת רשף ורגב לוי#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p style="margin-top#_sc#0cm;margin-right#_sc#14.2pt;
margin-bottom#_sc#8.0pt;margin-left#_sc#2.15pt;text-align#_sc#justify;line-height#_sc#150%" dir="RTL"#_gt##_lt#span lang="HE" style='font-size#_sc#14.0pt;line-height#_sc#150%;font-family#_sc#"David",sans-serif'#_gt#תיאטרון
הספרייה#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p style="margin-top#_sc#0cm;margin-right#_sc#14.2pt;
margin-bottom#_sc#8.0pt;margin-left#_sc#2.15pt;text-align#_sc#justify;line-height#_sc#150%" dir="RTL"#_gt##_lt#span lang="HE" style='font-size#_sc#14.0pt;line-height#_sc#150%;font-family#_sc#"David",sans-serif'#_gt#רח'
שועלי שמשון 2, רמת גן.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p style="margin-top#_sc#0cm;margin-right#_sc#14.2pt;
margin-bottom#_sc#8.0pt;margin-left#_sc#2.15pt;text-align#_sc#justify;line-height#_sc#150%" dir="RTL"#_gt##_lt#span lang="HE" style='font-size#_sc#14.0pt;line-height#_sc#150%;font-family#_sc#"David",sans-serif'#_gt#03-6161133,
קופה#_sc# 035799290#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p style="margin-top#_sc#0cm;margin-right#_sc#14.2pt;
margin-bottom#_sc#8.0pt;margin-left#_sc#2.15pt;text-align#_sc#justify;line-height#_sc#150%" dir="RTL"#_gt##_lt#span lang="HE" style='font-size#_sc#14.0pt;line-height#_sc#150%;font-family#_sc#"David",sans-serif'#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p style="margin-top#_sc#0cm;margin-right#_sc#14.2pt;
margin-bottom#_sc#8.0pt;margin-left#_sc#2.15pt;text-align#_sc#justify;line-height#_sc#150%" dir="RTL"#_gt##_lt#span lang="HE" style='font-size#_sc#14.0pt;line-height#_sc#150%;font-family#_sc#"David",sans-serif'#_gt#צילום#_sc#
יוסי צבקר#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#/div#_gt# |